כשילדים מתמודדים עם מחשבות מעוררות חרדה הם למעשה יוצרים "הדבקה" של המציאות למחשבות עצמן, כלומר הם ממש "מרגישים" את המחשבות כמציאות גמורה ומוחלטת.
למשל אם עולה מחשבה כמו: "אם אני יוצא מהבית יקרה לי אסון". הם מרגישים שבמציאות שלהם מסוכן מאוד לצאת מהבית וכך מתחילים לפתח דפוס הימנעות שהולך ומשכלל להימנעויות נוספות מפעולות רבות אחרות.
זה כמו כדור שלג שהולך ונהיה גדול יותר ויותר וכך המצוקה הופכת להיות קשה יותר.
אז אחת הטכניקות שאני מיישמת בקליניקה היא לשיר את המחשבות הקשות שלנו.
אנחנו ממש יוצרים שירים מגניבים או שטותיים עבור המחשבות הקשורות לחרדות/ דאגות/ כעסים ובעצם הופכים את כל העיסוק הקשה שקשור למחשבות למצחיק ואפילו קורע!
ככה אנחנו מבינים שמחשבה היא רק מחשבה והיא לא המציאות שלנו. המחשבה יכולה להפוך מלהיות כבדה ומאיימת לקלילה ואפילו שטותית.
